הגדרת שוק
שוק מוגדר כמקום בו מתבצעות קניות ומכירות של סחורות. הפעולה של קניה ומכירה משותפת לשוק הכרמל בת"א, לבורסת הסחורות בשיקגו, למכירה פומבית בלונדון, לבורסה לניירות ערך בתל אביב ולחדר עסקות מט"ח. המקומות הללו נבדלים זה מזה באופי ובסוג מרכולתם, במידת הצבעוניות וברעש שלהם, אך בכולם קונים ומוכרים.

היסטוריה
שוק המט"ח הוא אחד השווקים הראשונים מבין כל שווקי הכספים על סוגיהם השונים, תחילתו מיוחסת לימי קדם. במשך שנים רבות היה שוק המט"ח נחלתם העיקרית של הבנקים אך התפתחותו והתרחבותו לכדי אחד השווקים הגדולים ביותר, משכה אליו משתתפים נוספים כמו, קרנות השקעה, חברות ברוקרים, מוסדות ואנשים פרטיים.

מטבעות
בשוק מטבע החוץ (= שוק המט"ח, נקרא באנגלית Forex, קיצור של Foreign Exchange), נסחרים יותר ממאה מטבעות שונים. הדולר האמריקאי מעורב בכ-83% מכלל עסקות הספוט וב-95% מכלל עסקות ההחלף. המטבעות הסחירים ביותר אחרי הדולר הם היורו, היין היפני, הלירה הבריטית והפרנק השוויצרי.

האירו הנו המטבע השני בחשיבותו בשוק במט"ח עם נתח של 37%. היין היפני 24%, הלירה שטרלינג 10%, הפרנק השוויצרי 7% והדולר האוסטרלי והקנדי 3% כל אחד. הנתון המעניין ביותר הוא המטבעות ה"אחרים" שאינם נחשבים לעיקריים. נתח העסקות הכוללות את מטבעות אלו עומד על 8% ונמצא בעלייה מתמדת. התוצאה כפי שמשתקפת מהנתונים לעיל מצביעה על הגמוניה של הדולר והאירו בעסקות המט"ח מול המטבעות השונים. מבין כל העסקאות המבוצעות מול הדולר הקנדי, 98% מהן הן מול הדולר או מול היורו. 97% מסך העסקות בדולר האוסטרלי הן מול הדולר והיורו, מול היין 97%, מול הפרנק השוויצרי 95% ומול הליש"ט 93%.

מאפיינים
שוק הפורקס הנו השוק הפיננסי הגדול בעולם: נפח המסחר היומי מתקרב ל-3 טריליון דולר (3,000 מיליארד דולר), יותר מפי 50 מנפח המסחר היומי בבורסת ניו-יורק. על פי קצב הגידול הנוכחי של הפעילות בשוק המט"ח, צפויים היקפי המסחר לגדול לכדי 6.5 טריליון דולר בשנת 2005. היקפי מסחר אדירים אלה, המקנים לשוק המט"ח את התואר "השוק הגדול בעולם", מושפעים בין היתר מרציפות המסחר וכן משאר מאפייני השוק. מחזורי המסחר נחלקים לשתי קבוצות: עסקאות למטרות תשלומים הנדרשים לצורכי סחר-חוץ ועסקאות השקעה (ספקולציה). כ- 95% מהמחזור הכולל הנו למטרות השקעה !!!! הרציפות שצוינה לעיל והנזילות הבלתי מוגבלת הנן תכונות ייחודיות בעלות משמעות רבה למסחר עצמו ולכל הפעילים בשוק.

ניהול סיכונים
הסיבות ללקיחת חלק פעיל בשוק הן שונות ומגוונות. לבנקים יש זרם טבעי של מט"ח מלקוחותיהם, שרוכשים ומוכרים מט"ח בהתאם לצורכיהם הפרטיים. הבנקים חייבים לנהל את הפקדות המטבעות השונים בהתאם לעסקות השונות של לקוחותיהם. לגדר או לא לגדר את החשיפה לתנודות בשערי המט"ח שיוצרות עסקות אלה. מנהלי השקעות מכל הסוגים, פועלים כיום בכל העולם ולפיכך צריכים לקחת בחשבון גם את שוק המט"ח, בנוסף לשווקים המסורתיים יותר כגון שווקי המניות ואגרות החוב. לדוגמא: אם קרן השקעות משקיעה באג"ח אמריקאיות, עליה להחליט אם להשקיע בדולרים אמריקאים באותה מידה. שוב עולה השאלה, האם לגדר את החשיפה או לא ?! עוד רמת סיכון שיש לנהל. בניגוד לכך ובשל העובדה שמטבעות נחשבים לנכס, על מנהלי הקרנות להחליט מה לעשות עם החשיפה שלהם במט"ח, האם החשיפה רצויה או לא למטרות ספקולטיביות ?! לדוגמא: אפשר לקנות קרן אינדקס של מדד הניקיי ביפן ובמקביל למכור יין יפני. (להיות לונג על הניקיי ושורט על היין).

חברות ומוסדות מכל הסוגים, שיש להן לקוחות או ספקים מחו"ל, חייבות להחליט אם הן מעונינות לגדר את החשיפה שנוצרת להן במט"ח. ליצואנים קיים הסיכון של התחזקות ערך המטבע המקומי שלהם וליבואנים יש סיכון של החלשות ערך המטבע המקומי שלהם. כתוצאה מכל המוזכר לעיל, בשנת 2000, רק 75% מכלל הפעילות במט"ח הייתה פעילות בין-בנקאית, לעומת 79% בשנת 1992.